הקדמת המחבר
.   נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי (תהלים קי"ט)
. (א) דהמע"ה דבר בשבח תורתינו המאשרת דרכינו, ואמר שני תוארים במהללה כי תופיע כנר וכאור, כי אמרו חז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה' א') כי ה' יהי' בכסלך אפילו דברים שאת כסיל בהן [שלא קבל שמועה ברורה] ושמר רגלך מלכד ר' דוסא אמר מן ההורייה, להיות דרכי ההוראה עמוקים, ונקל לשגות בהן לקרב סברות אשר לא לאחדים המה, כדרך הנופל ברשת ברגליו שנדמה לו תחלה כי ישרה דרכו, והפח טמון ומכוסה מנגד עיניו, כן האדם הנגש להוראה לפלס חוק ומשפט בדרכי התורה, מבלי דעת יתכן לו להלכד, לולא ה' עזר לו ושמר רגלו מלכד בהורייה, ואמרו חז"ל ריש פסחים שאור הנר יפה לבדיקה בדברים הדקים בחורין ובסדקין יותר מאור היום, אם היות אור החמה בעצם נבחר מאור הנר, אבל לענין הבדיקה והחפוש אור הנר יפה, וזה אומרו נר לרגלי [בדרכי ההורייה] דבריך לבדוק יפה ולחפוש לבלי תלכד רגלי, ואור לנתיבתי כי גם מעלת האור מיוחס לתוה"ק, כמו שאחז"ל (סוטה כ"א) כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב המצוה בנר והתורה באור לומר לך מה נר אינה מגינה כו', ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין עולם אף תורה מגינה לעולם, ואמרו שם תורה בעידנא דעסק בה מגנא מן היסורין ומצלא מן החטא, ובזה בארנו מה שאמר ר' ישמעאל (שבת י"ב:) אני אקרא [לאור הנר בשבת] ולא אטה קרא והיטה אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא לאור הנר, ולכאורה תמוה שהרי כמה דברים תקנו וגזרו חז"ל גדרים ומשמרת לתורה דלא ליפגע באיסור דאורייתא, חס לומר שלא חש ר' ישמעאל על גדריהם, לומר זכיתי לבי לא יאונה לי כל עון, אולם הענין כי בדבר זה הוקשה לו כיון שהורונו חז"ל בדרשתם שהתורה בעידנא דעסיק בה מצלא מן החטא, א"כ איך יתכן שבשעה שקורא בתורה ועוסק בה יבא לידי חטא להטות נר בשבת, ושפט כי אולי לא נאמר זה רק באותן שקוראין דברים של רשות, או שיש דופי בתורתן שלומדים לקנטר ח"ו, אבל אני אקרא ולא אטה, ומ"מ לפי שלא הוציאו חז"ל שום אדם מכלל גזירתן וגזרו על הכל לא יקרא לאור הנר, עמד טעמם ואירע לאותו צדיק המכשול, וע"ז התפעל ואמר כמה גדולים דברי חכמים, שהקב"ה מקיים גזירתם, להסיר גם הצלת תורתו מהעובר על דבריהם, [ומצינו לרבי ישמעאל עוד כלשון הזה להלל דברי חכמים, בכענין הזה שכל עדות חז"ל יתאמתו, (חגיגה כ'.) אמר כמה גדולים דברי חכמים כו' ע"ש]
. (ב') בשום לב האדם מצבו בעולמו, איש איש ממלאכתו כי רגעים ספורות למו, והוא מסובך בתהלוכות עניניו, בהתבוננו ושומו אחריתו נוכח פניו, כי בספר השמים מעלליו במספר שניו, וביותר הנכנס לזירא לדון ולהורות, טמן רשתו בהכשלו בחוקים ובתורות, לא ידע ואשם בצללו מים אדירים בעינים סגורות, ומה יענה כי יפקוד קורא הדורות, תוצאות רוח פיו ותולדות המעשים לפניו ספורות, וכי ירהב עוד לחרוט על ספר למשמרת, את אשר הרה וילד ברוח תרדמה והאמת נעדרת, הלא יזכור כי המשגה בצוק העתים גוברת, כי לא כימים הראשונים ימי דור האחרון, הראשונים קבלו התורה פה אל פה אור נגה להם לזכרון, ומעין מבית ה' יצא והשקה צמאי לדבר ה' קוראי בגרון, כיום לפני נוצרה עמדה חבצלת השרון, כמאחז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"י) בעלי אסופות שנאמרים באסיפה [בקבוץ חכמים] ארשב"ל אם יאמר לי אדם שיש דברי הימים בבבל הרי אני הולך ומביאו משם כו', ניתנו מרועה אחד אמר הקב"ה אם שמעת דבר מפי קטן ישראל והנייך [כדדריש לעיל שם בשעה שדברי תורה יוצאין מפי בעליהן כתיקנן הן עריבים לשומעיהן כו'] לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן כו' אלא כשומעו מפי הגבורה ניתנו מרועה אחד ואין אחד אלא הקב"ה, ובארנו בס"ד לשון התורה (דברים ה') ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים כו' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, ה' אלהינו כרת עמנו ברית בחרב, לא את אבותינו כו' כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים, פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש, אנכי עמד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' כו', ויש להתבונן כי תחלה אמר ולמדתם ושמרתם לא שיתף עצמו עמהם, ואח"כ אמר ה"א כרת עמנו ברית כלל גם עצמו עמם, ושוב אמר פנים בפנים דבר ה' עמכם שלל עצמו, גם מה יוסיף חזוק הענין ואושרו מה שאמר אנכי עמד בין ה' כו', אמנם יתבאר כי מרע"ה העריך מוסר נעים לעם ה' איך מסוגל להם למוד התורה וקיומה יותר ממנו, ידוע אשר במעמד הר סיני קבלו ישראל שרש התורה כולה ויסודה, כי הכל נכלל בעשרת הדברות, וכמו שהאריכו חז"ל במדרשים, ואמרו חז"ל (הוריות י"ב.) אמר להו רב משרשיא לבני' כי בעיתו מיעל ומיגמר קמי רבייכו גרסו כו', וכי יתביתו קמי' חזו לפומי' דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך, ובעירובין (י"ג:) אמר רבי האי דמחדדנא מחבריא דחזיתא לרבי מאיר מאחורי' ואלו חזיתי' מקמי' הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך, (ועי' ירושלמי פ"ה דביצה) כי הוא מסגולת התורה שהיא נקנית יותר אם התלמיד רואה פני הרב בעת שמעו ממנו דברי תורה, והנה ישראל כולם בעת מעמד הר סיני זכו לראות שכינת כבודו ית' בהביעו להם דברות קדשו מלהבות אש, אולם לא כן משה עבדו, כי עמד כתורגמן בינו ית' ובין ישראל (ברכות מ"ה) ולפי הדין